top of page

רגע, חכי! סיפור הלידה של מיכל

ירדו לי המים!

שבוע 37+1, חודש תשיעי והבטן גדלה לה. זה היה יום ראשון, בבוקר כנראה יצא הפקק הרירי ואמרתי לעצמי "יופי, הלידה מתקרבת, הגיע הזמן״. מתחילה את היום עם טיפול עיסוי להרגעה ומשם הולכת ליום עבודה. מסיימת ב-19:30 את יום העבודה, חוזרת הביתה, אבא של בעלי הגיע אלינו, ישבנו בחוץ ואני התייעצתי בינתיים עם הרופא שלי שהרגיע אותי וקבענו שהוא יבדוק אותי. אחרי כמה דקות אמא שלי קוראת לי לשיחת וידאו עם דודות שלי וסבתא שלי שלא ראו אותי בכלל כל ההריון! אכלנו ארוחת ערב. התקלחתי ונכנסתי לישון ב23:00. איך שנכנסתי למיטה מרגישה תחושה חמימה, אני קמה בבהלה ואומרת לבעלי- ירדו לי המים!


באמת שהתכוונתי להכין את התיק מוקדם יותר...

דחיינית שכמוני - כלום לא מוכן! אני יושבת להרגע (אני תכף יולדת😱), נזכרת שאמרו לי שלידה ראשונה לוקחת זמן ורק אחרי שבוע 38, והבטן שלי מאוד גבוהה, אז אמרו. הרגליים רועדות לי. אני יושבת ונושמת.

תוך כדי בעלי מכין את התיק לפי הרשימה המהממת של חנצ׳וק! ואני שולחת את אמא שלי לסופר פארם כי באמת לא קנינו כלום!


אימון סקוואטים במיון יולדות

מגיעים לבית החולים, מוניטור של שעה (כשאני כבר חייבת פיפי), פתיחה 1 וחצי, וצירונים קלים. מחכה לבדיקת רופא והצירים כבר יותר מורגשים באיזור האגן, ואני רוקדת בחדר ומניעה את האגן מצד לצד ולבסוף יורדת לסקוואט ושם מניעה את האגן כי זו התנוחה היחידה שעזרה! הגענו לרופאה, אני מעבירה את הצירים בסווקאט שלי, הרופאה בודקת, פתיחה 3 וממליצה על זירוז. אני מסרבת, כי לאן יש למהר? ומאושפזת להשגחה. מגיעים למחלקה, אחרי שבדרך למחלקה כמובן נעצרת ויורדת לסקוואט שלי. נרשמת בקבלה למחלקה וגם שם עושה סקוואטים קטנים (האחות לא הבינה מה אני עושה ואיך אני יורדת לסקוואט בחודש 9). נכנסים לחדר אשפוז, במיטה ליד השירותים (בדיעבד זה היה מעולה) עם כדור פיזיו.


איפה איפה איפה איפה האפידורל?

אחרי חצי שעה מתחילים צירים צפופים- עברתי לעמידת 6. הגיע שלב שכבר כאבו לי הרגליים (עשיתי עכשיו אימון רגליים רציני..) ובאמת את הצירים הכואבים יותר הרגשתי בירכיים. החלטנו להוריד ממני עומס ובעזרת בעלי מעבירה את הצירים, כמו שחן לימדה. ברגע שמתחיל להיות ממש כאב בלתי נסבל, מבקשת מהאחות אפידורל. אמרה שעוד 40 דקות. אני כבר ממש סובלת והאחות הציעה להכנס למקלחת. נכנסת למקלחת וגם שם מעבירה את הצירים תוך כדי תנועה מתמדת בעזרת בעלי. הכאב נרגע מעט. עוברות שעתיים ועדיין אין אפידורל. הכאבים הולכים ומתגברים ואני אומרת לבעלי שאני מרגישה שמשהו רוצה לצאת (בדיעבד- צירי לחץ). מתחננת לאחות לאפידורל, היא מחברת אותי לנוזלים ולוקחת אותי לחדר לידה בכסא גלגלים.


I like to move it, move it

אני עוצרת אותה ואומרת שאין מצב אני חייבת לזוז! אמרה שאין ברירה בגלל הנוזלים ופשוט עשינו עצירות כל ציר ואני מעבירה אותו תוך השענות ונענוע האגן. מגיעים לחדר לידה מחברים אותי למוניטור בשכיבה על הגב! אני חייבת תנועה!! האחות מציעה שכיבה על הצד ואני מסכימה. בינתיים בלב אני רק רוצה כבר את האלחוש כי הכאב כבר בלתי נסבל! בינתיים האחות בודקת לי פתיחה והופ- פתיחה מלאה. אין אפידורל. הילדה כבר רוצה להכיר את ההורים שלה. העברתי את הלידה בשכיבה על הצד תוך מסע לחיצות עם תמיכה מדהימה של בעלי ומלאאאא שמן שקדים שהמיילדת המדהימה שמה לי וב6:20 נולדה לנו נסיכה מהממת שהפכה אותנו למשפחה🥰


מזל טוב!


 

תודה גדולה למיכל ששיתפה אותנו בסיפור הלידה שלה!

אני מזמינה גם אותך לשלוח לי את סיפור הלידה שלך:

את הסיפור שלך תוכלי לשלוח לי בטופס הייעודי באתר, בעמוד הפייסבוק שלי: חן שכטר - סדנאות הכנה ללידה, או באינסטגרם: chens_birthcoach.

לתיאום סדנה פרטית ומותאמת אישית, צרי קשר.




כל הכתוב באתר זה הינו בגדר המלצה בלבד, ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי מוסמך, אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שיגרם בעקבות שימוש במידע.

117 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page