top of page

סיבובי אגן בקפה אילנס: סיפור הלידה של הילה

עודכן: 9 בנוב׳ 2020

סיפור ממקור ראשון על הלידה הראשונה של הילה:


"ב-25/4/19 נולדה ליב, הנסיכה שלי".

בחירת בית החולים

"לאחר אינספור בדיקות והתייעצויות, וכרחובותית, החלטתי שאני אלד בקפלן. הסיבה העיקרית הייתה הצוות, שבכל מקום שמעתי רק תשבוחות על כמה המיילדות מדהימות ומכילות, כמה שהן פרו אפס הפרדה והנקה ולידה טבעית (הכל נכון אגב). פקטור נוסף שהוסיף לבחירה היה העובדה שהכל מרוכז בקומה אחת- החדרי המתנה, לידה, חדר המרדים, הפגייה וחדרי הניתוח. אז נכון, הפסיליטיז לא הכי משוכללים וזה לא בית מלון 5 כוכבים כמו מחלקות יולדות אחרות, אבל בנינו? זה ממש לא משנה. המצב בחדר סביר ממש ולי אישית לא הפריע כלל ( ואני מפונקת לא קטנה)".


חוויות במיון יולדות

"הגעתי למיון יולדות מוקדם בבוקר לאחר יומיים בהם תקפו אותי כאבי מחזור בין 0400-0600. כיוון שלא ידעתי איך מרגישים צירים, בלילה הראשון ביליתי אותם על הפיזיובול בבית וכשראיתי שלקראת 0630 הם נחלשים, חזרתי לישון בהבנה שזה לא זה. כשאותו דבר בדיוק קרה למחרת, משהו הרגיש אחרת. נשארתי במיטה והרגשתי בין קראמפ לקראמפ שהתינוקת יורדת כמו בורג למטה. זזה המון. ב-0530 כבר הייתי חייבת לקום מהכאב שהתחזק, ובעצת חברה טובה- החלטתי להעיר את בעלי ולקפוץ למיון קפלן, רק כדי לבדוק. כי בכל זאת, חמישי, ערב חג שני, ואח"כ נכנסים לסופ"ש. רצינו ללכת על בטוח. הגענו למיון יולדות ב-0720 כשבעלי לבוש לעבודה במטרה להחזיר אותי הבייתה (הנחנו שבטוח ישחררו אותנו) ולנסוע ישר לעבודה...אבל לגברת היו תוכניות אחרות :) לאחר מוניטור שהראה צירים לא סדירים, הרופאה הכריזה שלדעתה אני לא נראית כאובה מספיק ובטח לא בלידה פעילה אבל שהיא תבדוק פתיחה ואולי אפתיע אותה. לאחר הבדיקה היא הודיעה שאמנם יש פתיחה רק של 1.5 ס"מ, אבל שבאופן מפתיע צוואר הרחם מחוק כמעט לחלוטין ורך מאוד. הציעה סטריפינג ושאסתובב שעתיים ואחזור וכך היה".

קפה קטן, להעביר את הזמן

"את השעה וחצי הבאות ביליתי בסיבובי אגן והליכה ברחבת בית הקפה של אילנס בקומה למטה, תוך כדי אנחות כאב ושתיית אמריקנו קר. בסופו של דבר המבטים מסביב הכריעו ועלינו חזרה למעלה. לאחר בדיקת רופאה נוספת- פתיחה 3 וסטריפינג נוסף, היא הכריזה שמפה נצא בידיים מלאות. הציעה שעד שאגיע לפתיחה 4 שאז בעצם מכניסים לחדר לידה, שאבקש חדר במחלקה שיהיה החדר שלי גם לאחר הלידה, ו״אבלה״ שם את הצירים. זה מה שעשיתי. ציינתי שאני מעוניינת באפס הפרדה, חדר פרטי במחלקה אם פנוי ולידה כמה שיותר טבעית, והפנו אותי למחלקת יולדות ב', אמנם שם אין חדרי אפס הפרדה, אבל יש חדרים פרטיים, על מנת שאבדוק זמינות. אמרו לי במחלקה שיתכן ואם אלד עד הלילה יהיה חדר פרטי פנוי וישמרו לי ובינתיים הכניסו אותי לחדר של שתי מיטות שהיולדת ששהתה שם בדיוק לא הייתה בחדר".


צירים

"העברתי את הצירים בחדר במחלקה במשך שעתיים. עם הפלייליסט שעשיתי לי בפלאפון ( שליווה אותי לאורך כל הלידה. גם בלחיצות. ממליצה בחום), עם מאוורר כיס נייד כי היה לי חם ברמות (שוב, ממליצה בחום) וכמובן בעמידה בלבד או על הפיזיובול. בעלי המדהים תמך לאורך כל הדרך, עשינו מקלחת יחד והוא דאג להזרים עליי מים חמים בגב התחתון בזמן ציר; ניסה לעסות אותי בלחיצות שתרגלנו קצת לפני למרות שבפועל בזמן ציר לא יכולתי שיגעו בי, אז הוא חיבק רק בין הצירים... מפה לשם החלטתי שהמצב כבר בלתי נסבל וירדנו שוב למיון לבדוק פתיחה. במיון, שכבר מזמן החליף משמרות, קיבלה אותי הפעם מיילדת מקסימה אחרת (כולן שם פשוט מדהימות) שלאחר בדיקת פתיחה וסטריפינג נוסף ואחרון, הכריזה שאני בפתיחה 4 והציעה לי לעבור לחדר הלידה הטבעי. כמובן שהסכמתי".


על כאבים וגז צחוק

"לידה טבעית בקפלן כמובן שאפשרית בכל חדר לידה, אבל החדר הטבעי הוא גדול יותר, יש אווירה יותר טבעית של תקרה עם אורות מעומעמים, מנורת מלח ומה שהיה לי הכי חשוב- שירותים ומקלחת פרטיים שאפשרו לי להעביר את הצירים יותר בקלות ובפרטיות. המיילדת שקיבלתי, מירב, הייתה פשוט מלאך. בעלי ישר הביא לה את תוכנית הלידה הכתובה שלי והיא מצידה אמרה שתנסה שנלך אחריה כמה שנוכל אבל שאהיה פתוחה לשינויים. כמובן אמרתי לה שאני הכי זורמת. באתי עם תכנית כתובה למצב שאהיה כאובה ולא אוכל לתקשר שזה בדיוק היה המצב, אבל ידעתי שבזמן אמת הכל יכול לקרות וחשוב לא לתכנן יותר מדי, כדי לא להתאכזב. את שלב הצירים ביליתי בעיקר במקלחת עם מוניטור עליי בתוך המים, בעמידה והליכה בחדר תוך כדי אכילת ארטיק קרח שמירב הביאה לי והציל אותי מהחולשה וגלי החום שהיו לי. כשהכאב התגבר, עברתי בצורה אינסטינקטיבית לעמידת ברכיים על המיטה כשאני שעונה קדימה על מראשות המיטה. הצירים התחזקו והפכו בלתי נסבלים ואז מירב הביאה לי גז צחוק ופתחה לי וריד. גז הצחוק עזר מאוד בהתחלה אבל מהר מאוד הבנתי שהוא מרדים אותי בין הצירים ויוצר מצב שאני נרדמת ומתעוררת לתוך ציר איום ופשוט לא יכולתי לעמוד יותר. רציתי מאוד להישאר במנח שבו האגן יוכל לנוע ולהיפתח למרות ניטרול כוח הכובד לכן נשכבתי על צד שמאל ומירב שיכלה את רגליי בצורה שתאפשר לראש להמשיך לרדת, ולאגן להיפתח. חיכיתי כל כך לפקיעת המים, שמירב סירבה לפקוע מתוך אמונה שלמה שזה יקרה לבד אוטוטו ולא רצתה שיכאב לי יותר משכבר כאב. בשלב זה אני בפתיחה 6 כבר שעתיים וצורחת מכאבים בכל ציר תוך כדי תפיסת המיטה ביד אחת ואת גז הצחוק ביד השנייה. לאחר בדיקת פתיחה נוספת שלא חידשה דבר, נשברתי. התחננתי לאפידורל. הדבר שהכי לא רציתי, ושבסוף הציל אותי".


אפידורל, התקדמות, כמעט לידה

"בזמן שמירב קוראת למרדים אני חווה את הציר הכי נוראי שאפשר לדמיין, ואז המים יורדים בבת אחת.

מבט אחד מבעלי שמכריז שהם שקופים הרגיע אותי ומירב הבטיחה שהכל בסדר ושעדיין אפשר לקבל אפידורל. היא אפילו אמרה שזה הזמן האידאלי- לאחר שהגוף עשה לבד הכל, הצוואר מחוק, הפתיחה גדולה והמים ירדו וכל מה שנשאר זה לתת לגוף להרפות קצת כדי שהראש ירד ותהיה פתיחה מלאה. המרדים המדהים, ד״ר חמודה, קיבל ממני תחינה אחת- לעשות מינון שיאפשר לי קצת תחושה שאוכל לנוע ולזוז ולהיות על הצד ולהרגיש את הרגליים קצת. והוא שיחק אותה. ההרדמה לא כאבה כלל, מירב תמכה בי בין הצירים שלפני הזריקה ולאחר מכן- גן עדן. הרגשתי שהתודעה שלי חזרה אליי ויכולתי סוף סוף לנשום ולהבין מי סביבי ומה קורה. לא עברה שעה וחצי ואני בפתיחה מלאה מוכנה לדחוף. פה פניתי למירב והתחננתי שתשמור לי על ריצפת האגן. ושאם תצטרך לחתוך חתך חיץ, שתעדכן אותי ולא תהסס (כפיזיותרפיסטית, אני יודעת מה קורה כשנקרעים בצורה לא מבוקרת וממש לא היה לי חשק). החברה הכי טובה שלי בדיוק הגיעה לרגע הזה, ובכוחות משותפים שלי, של חברה שלי מצד אחד ובעלי מצד שני התחלתי ללחוץ. מודה שהיה קשה לדעת לאן לכוון את הלחיצות בדיוק בגלל האפידורל, אבל סה"כ הסתדרתי והצלחתי להניע את הגוף והרגליים. תוך כדי מירב שימנה את כל איזור הפרינאום בשמן שקדים שהבאתי, הנחתה מתי לא ללחוץ, וראיתי שהיא עושה מאמצים כבירים כדי שלא אקרע. כשהבנתי שכוחותיי אוזלים והתינוקת תקועה ומותחת לי את העור עד שכבר כאב ושרף- אמרתי למירב שתחתוך אם היא רואה לנכון. לאחר שנתנה לי להרגיש את הראש החמוד שלה מבצבץ בין הרגליים, היא עשתה חתך קטנטן, שהבטיחה שיסיים את הכל".


סוף סוף, לידה :)

"תוך דקה ליב הייתה בחוץ, חמימה ורטובה הונחה עליי ואני פרצתי בבכי של אושר כמו שלא ידעתי מאודי. בשעתיים שבילינו בחדר לידה והתאוששנו, השיליה יצאה ונבדקה מולי פעמיים לבקשתי, רופאה מקסימה תפרה את החתך, המשפחה הגיעה להציץ על הקסם והגיעה מיילדת נוספת שעזרה לי ללמוד איך לחבר את ליב לפיטמה כדי להתחיל נסיונות הנקה. לפני שהעבירו אותי למחלקה, מירב הגיעה להיפרד ולהודות לי (לי?! אני צריכה להודות לה!) על שנתנו לה חלק בחווית הלידה המרגשת שלנו, אמרה לי שהיא גאה בי ושלא אחשוב שוויתרתי כי בזכות האפידורל התקדמתי וגם זכיתי לחווית לידה ראשונה טובה ולא טראומטית מדי וציינה שלדעתה הלידות הבאות כבר ילכו הרבה יותר חלק ובקלות. והיא כל כך צדקה. לאחר שעתיים בעלי עלה עם המיילדת ועם ליב לתינוקייה ואני הובלתי על ידי סניטר עם המיטה לחדר הפרטי שחיכה לנו. בעלי קיבל הנחיות לא לאפשר שום טיפול לליב עד שלא יעברו 6 שעות ממתן האפידורל, כדי שאוכל לבוא איתה לתינוקייה. ב-4 בבוקר הגענו לתינוקייה ועברנו את החיסונים והבדיקות יחד כשהיא צמודה אליי. לאורך היומיים שהיינו שם כל האחיות, גם של הנשים וגם של התינוקייה, הגיעו מספר פעמים לשאול לשלומי, להציע הכוונה ועזרה בהנקה, הסבירו, איך לעטוף ולחתל לבד, תמכו בלילות הלבנים כשנשברתי בבכי, והיו פשוט מדהימות. אני חייבת לומר שהייתה לי חוויה קשה וכואבת ומדהימה בו זמנית, ואין לי צל של ספק שזה בעיקר בגלל הצוות בקפלן, המוכנות שלי והיכולת לזרום בזמן אמת עם המצב.



שלחי לי גם את סיפור הלידה שלך!

את הסיפור שלך תוכלי לשלוח לי בטופס הייעודי באתר, בעמוד הפייסבוק שלי: חן שכטר - סדנאות הכנה ללידה, או באינסטגרם: chens_birthcoach.

לתיאום סדנה פרטית ומותאמת אישית, צרי קשר.



כל הכתוב באתר זה הינו בגדר המלצה בלבד, ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי מוסמך, אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שיגרם בעקבות שימוש במידע.

64 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page